מה זה שבר דיסטל רדיוס?

שבר דיסטל רדיוס מאובחן באמצעות צילום רנטגן שעורכים בכף יד. מדובר באחד מסוגי הפגיעות הנפוצות, המביאות את הנפגע או הנפגעת לטיפול אורתופדי בחדרי המיון. 

פגיעה בשורש כף היד ולמה זה קורה

כאשר אנו מדברים על שבר דיסטל רדיוס, מדובר בעצם בנזק באזור המפרק ושורש כף היד. באזור המפרק קיימות כמה עצמות זעירות, המתחברות בהמשך הזרוע לעצם הרדיוס הגדולה והארוכה. מדובר בפגיעה נפוצה, משום שהיא תוצאה מקובלת של נפילה. כאשר אנו נופלים, פעמים רבות זהו החלק בכף היד שבולם באופן אינסטינקטיבי את הנפילה. גם חבלה מסוג אחר יכולה לגרום לשבר שכזה. פעילות ספורטיבית ואתגרית מעלה את הסיכון לפגיעה מהסוג הזה. כמו כן, גורם סיכון משמעותי הינו מחלת האוסטאופורוזיס שגורמת לכך שגם נפילות קלות, בבית או ברחוב, יגרמו לשבר. 

שבר דיסטל רדיוס – כיצד מטפלים 

זיהוי של השבר מתחיל עם תחושה של כאבים, נפיחות, קושי להניע את המפרק. השבר יכול להופיע בצורה קלה או חמורה (כלומר, יותר שברים או פגיעה עד לעומק הסחוס). במידה ולא ניתן טיפול, הדבר עלול להשפיע על היכולת העתידית של החלמת המפרק והחזרת יכולת תפקוד מלאה. במידה וצילום רנטגן לא מספיק, יתכן שהרופא ימליץ על CT או MRI, בהתאם להיקף הפגיעה ההיקפית. 

הטיפול יכול להיות ניתוחי או לא ניתוח, על פי גיל הנפגע, יכולת התפקוד נוכחית ורצויה, מצב רפואי ובריאותי כללי ועוד. במידת האפשר, ייעשה ניסיון להחזיר את העצם למקומה, על מנת לאפשר החלמה טובה גם ללא ניתוח. טיפול כזה נעשה בהרדמה ולאחר מכן קיבוע בגבס. הרופא מבצע מניפולציה על האזור הפגוע, בכדי להזיז את העצמות למקום הטבעי. לעיתים נעשה שימוש בפתרונות קיבוע מתקדמים, מפולימרים מיוחדים.